סַבָא וְסַבתָא רוֹצים לְטַייל.
הֵם צריכים לִקנוֹת כַּרטיסים, אֲבָל יֵשׁ בְעָיָה קטַנָה: סַבָא אוֹהֵב קוֹלנוֹעַ.
הוּא אוֹמֵר: «אני רוֹצֶה לָלֶכֶת לַקוֹלנוֹעַ. יֵשׁ שָׁם סֶרֶט חָדָשׁ וְיָפֶה מְאוֹד! אני רוֹצֶה לִקנוֹת כַּרטיסים לַסֶרֶט.»
אֲבָל סַבתָא לֹא רוֹצָה קוֹלנוֹעַ. סַבתָא אוֹהֶבֶת מוּזיקָה וְריקוּדים.
היא אוֹמֶרֶת: «אני לֹא רוֹצָה לִראוֹת סֶרֶט הַיוֹם. אני רוֹצָה לָלֶכֶת לַתֵיאַטרוֹן! יֵשׁ שָׁם הַצָגָה נֶהְדֶרֶת עִם הַרבֵה שַׂחקָנים וְזַמָרים. אני רוֹצָה לִקנוֹת כַּרטיסים לַהַצָגָה.»
סַבָא וְסַבתָא חוֹשׁבים וְחוֹשׁבים.
סַבָא אוֹמֵר: «יֵשׁ לי רַעֲיוֹן: הַיוֹם אנחנוּ הוֹלכים לַתֵיאַטרוֹן, וּבַשָׁבוּעַ הַבָא אנחנוּ הוֹלכים לַקוֹלנוֹעַ.»
מָה הֵם עוֹשׂים עַכשָׁו?